מה יש בקופסה השחורה?

יש דברים שמציתים את הדמיון. שפשוט לוקחים אותך למקום אחר, ומובילים אותך ליצירה שנבנית כמעט לבד.

הקומיקס של מרים יעל הוא מזמן לא 'קומיקס' אלא יצירה מחוכמת ומשובחת, ששווה לקחת 8 שעות ולמלא אותם ביצירה מסוג אחר. בחרתי לקחת את הפרק הראשון של 'קופסה שחורה', ולתאר את ההתרחשות באמצעות מוזיקה, ולא רק. 

בפרק יש 3 סצנות: מטוס צולל ומתרסק לתוך המים, הקשר איתו אבד.
צוותי הצלה ועיתונות מגיעים לחוף, ומדווחים על ההתרסקות ועל האיפול סביבה.
ילדות בית ספר מפטפטות, ומהגב, דמות של ילדה לבקנית מתקרבת. בפריים האחרון, רואים אותה גם מקדימה.

מוזיקה יכולה לחשוף הרבה פרטים שלא סופרו בתמונה או בטקסט, כי כידוע, המרחב הקולי גדול בהרבה מהמרחב החזותי. היא  יכולה לתת ולהשלים מידע, אבל מצד שני אסור לה לחלק ספוילרים איפה שהיא לא נדרשת.
אז בהתבוננות בציור בשלב הראשון שלפני יצירת המוזיקה, יש לי המון שאלות, כמו גם לכל קורא אחר, ואני צריכה לשים לב ולהיזהר מלתת תשובות על שאלות לא רלוונטיות באמצעות המוזיקה. למשל: 

- לא יכולה להתחיל את המוזיקה בנקודת זמן אחרת- כמו זמן מוקדם יותר במהלך הטיסה. מי באמת היה שם? מה היתה האוירה בהתחלה/באמצע? ממתי החלו העניינים לצאת משליטה? המוזיקה תספר על המצב כאן ועכשיו. 

- לא יכולה לתת רמזים לגבי העתיד (שבמקרה זה לא ידוע לי). הסאונד צריך לשקף ולתמוך בהווה, גם אם יתגלה אח"כ שהמציאות היתה שונה. במקרה שלנו, רציתי להוסיף קולות אנושיים עמומים. אך אם המטוס נראה ריק, מכל סיבה שהיא (גם למנוע זעזוע היא סיבה) והפרט הזה חסוי בינתיים, גם הסאונד ישתף פעולה.  לכולנו, כל העוסקים ביצירת המדיה, עניין משותף ליצור מכלול של תמונה וקול בהתאם למטרת הסצנה, או מטרת ההפקה. חשבתם על זה שמכריחים אותנו להרגיש את מה שרוצים שנרגיש באמצעות המוזיקה?

ולענייננו, החלק הראשון בפסקול הוא יותר פתיח שמכניס לאווירה, וכך גם התמונה. אין בו הרבה קצביות או רכיבים אחרים של מוזיקה- אלא מלודיה מרומזת, הרמוניה חלקית, ובעיקר רצף של צלילים שכל מטרתם היא ליצור אוירה של מתח והתרחשות דרמטית, יחד עם סאונדים המתארים את האובייקטים והלוקיישן, מים, נפילה, מתכת עמומה, מכשיר קשר וכדומה. על החוף צוותות שידור והצלה, רציתי לבטא מוזיקה המתאימה ללווי של מהדורת חדשות, טראגית וטיפה'לה מסתורית. למה שלחו הישראלים צוות חתום-פה? ניסיתי לשחזר מוטיבים של אחת כזאת מהילדות.
בסיום יופיע מעבר סולם שיציין גם מעבר להווה ולאווירה ילדותית שתאפיין את רובי. לאחר התלבטות ומספר נסיונות, החלטתי להשתמש במוטיב מתוך יצירה שנקראת השעון הסנקופי, בה מתואר שעון , כן, החפץ הזה שמתקתק באופן אחיד ולא משנה מה, שבמקרה הזה סובל מהפרעות בקצב... מה שמתקשר ומחבר ליכולת של רובי לשחק עם הזמן.
כשכותבים מוזיקה לסרט, משתמשים פעמים רבות ב-Theme, מוטיב נושא. זהו מוטיב שילווה את הסרט במקומות חזקים. לפעמים ה-Theme מתאר את הדמות הראשית בסיפור ואז הנושא יגיע בווריאציות לפי הלך הרוח בסרט.
גם לבחירת הגוון והמרקם יש משמעות, בחרתי בסקסופון סופרן, זהו כלי לירי ועמוק, אבל הנושא עצמו שובב בסגנון סווינג, וכך נוצר מיזוג שממלא את הפונקציות שחיפשתי בתיאור הדמות.